קצת על משקה הבירה

קצת פרטים יבשים, מקור השם בירה הוא מהשם Biber – לשתות בלטינית, ולמקום בו מייצרים בירה קוראים מבשלת בירה כי במהלך הייצור מבשלים את הבירה.

מרכיבי הבירה הם 99 אחוז מים (ולאיכותם ולהרכב המינרלים שבהם חשיבות רבה), לתת, כשות ושמרים. הבירה היא מוצר בריא, היא מיוצרת ממרכיבים טבעיים ויש בה ויטמינים, היא משתנת ובכך גם מנקה את הכליות. מבחינת קלוריות היא זהה לקלוריות הנמצאות בכוס קולה, כ- 42 קלוריות לכוס.

כשות – צמח הגדל בתלייה כמו הגפן והעגבניות, יכול לגדול רק בקו רוחב מסויים ולא בכל העולם ולכן נוכל לראות אותו רק בצ'כיה, קצת בגרמניה, קצת בארה"ב ובניו זילנד. צמח הכשות הוא החומר המשמר הטבעי של המשקה והוא נותן גם את המרירות בטעם.

לתת – ישנם מספר סוגי לתת, יש לתת חיטה, יש לתת שעורה ויש גם לתת אורז. לוקחים את הדגן ונותנים לו לחות עד שהקליפה החיצונית נשברת (כדוגמת הנבטת שעועית), אז עוצרים ומחממים את הדגן, ההבדל בצבע הבירה הוא זמן חימום הלתת.

שמרים – ישנו מגוון רחב מאוד של שמרים ולכל מבשלה יש את השמרים שלה. שמרי הבירה בניגוד לשמרים אחרים מפיקים אלכוהול וגז.

עדויות על שתיית בירה בעבר קיימות עוד מימי מסופותמיה, מספרים על אישה אחת שטחנה שעורה ופתאום ירד גשם, היא השאירה את הקערה עם השעורה הטחונה ורצה לתפוס מחסה. לאחר מספר ימים היא ראתה כי החומר שנשאר בקערה החל לתסוס (בעזרת שמרים שהיו באוויר), וכך התחיל סיפור הבירה ברחבי העולם.

עדויות נוספות יש בכתבי היתדות מימי חמורבי, בהם מפורטות הנחיות מדוייקות כיצד לייצר את המשקה,  מי רשאי לייצר אותו ומי ראשי למכור אותו.

גם בארץ ישראל התגלו עדויות לעשיית המשקה מהאלף הראשון לפני הספירה, אומנם זו לא אותה בירה כפי שאנו שותים היום אך זה היה משקה תוסס ומשכר, שנאלצו לשתות אותו בעזרת קש שיוצר מעצם חלולה, וזאת כדי לסנן את המשקה מקליפות הדגנים.

היוונים והרומאים למדו את אומנות ייצור המשקה ובישול הבירה כאשר שהו במזרח הקדום, והביאו אותו למרכז ארופה, נדידת הנזירים במאות הרביעית והחמישית לספירה שיכללה ושיפרה את טעמו של משקה הבירה, ובארופה של ימי הביניים יוצרה הבירה בארמונות השליטים ובמנזרים.

מבשלת הבירה העתיקה ביותר בעולם הפועלת ברציפות משנת 1040 נמצאת בגרמניה, מבשלת ווינשטפין הנמצאת בעיר פריסינג (Freising), ואשר הוקמה על ידי נזירים אשר שתו את הבירה להקלה לימי הצום, מבחינתם זה היה לחם נוזלי ומשקה בטוח הרבה יותר מהמים המזוהמים שהיו במקומות רבים. מספרים שהאפיפיור בעצמו רצה להבין במה מדובר לצורך אישור שתיית הבירה בצום, העבירו לו מיכל עם המשקה אולם לאור תנאי הדרך והזמן הרב שלקח למיכל להגיע לאפיפיור המשקה היה טפל וכשטעם האפיפיור את המשקה הוא החליט כי אם הם רוצים לשתות את זה אז שישתו, וכך ניתן האישור.

החבתנים (בוני החביות) היו דמות מרכזית בחיי היום יום באותה תקופה, ניתן לראות זאת במזרקות בגני ארמון הילבורן, ובככר מריה בעיר מינכן במגדל השעון של בית העירייה בו יוצאים בוני החביות בריקוד. בניגוד ליין, סוג העץ לא משפיעה על טעם הבירה בגלל הזמן הקצר בו שוהה הבירה באחסון.

בין הבירות ישנה הפרדה בין בירות מסוג אייל ובירות מסוג לאגר, ההבדל הוא בסוג השמרים המוספים למשקה והאוהבים לעשות את עבודת התסיסה בטמפרטורה שונה (לאגר 4-15 מעלות צלזיוס, אייל 15-24מעלות צלזיוס) ובמיקום אחר בחבית (לאגר – תחתון, אייל – עליון). פרוש השם לאגר הוא אחסון, היות ולצורך תהליך התסיסה היו צריכים לאחסן את הבירה במקומות קרים.

כאשר החלה לפרוח תעשיית הזכוכית בבוהמיה החלו למכור את משקה הבירה בכוסות מזכוכית, סגנון פילזנר לאגר הביא את הבירה למצב צלול ועתיר גזים באופן שהיה חגיגה לעיניים. סגנון זה הגיע מהמבשלת שהייתה קיימת בעיירה פילזן בצ'כיה, וסגנון זה תפס עד היום.

תהליך בישול הבירה:

לתת ניכנס ונטחן עם תוספת מים, מפרידים מוצקים ומרתיחים. לאחר מכן מוסיפים את הכשות, מעבירים לערבול ולקרור. מוסיפים שמרים למיכל ההתססה ולאחר מכן עוברים למיכל ההתבגרות אשר בו שוהה המשקה בין שבועיים לחמישה שבועות. לאחר מכן מסננים את המשקה ומפסטרים אותו והוא מוכן לשתיה בפחית, בקבוק או חבית. בירה מהחבית אותה אנו רוכשים בפאב היא בדרך כלל בירה לא מפוסטרת עם זמן תפוגה קצר.

עוד קצת פרטים מעניינים:
בסוף המאה ה- 14 יצא חוק "הטוהר" במדינת בוואריה, הקובע כי את משקה הבירה ניתן להכין אך ורק מ-3 מרכיבים, מים, לתת וכשות. רק לאחרונה, בשנת 1987, בוטל החוק וכיום ניתן לייצר בבוואריה בירה ממרכיבים נוספים.

בירה קלש Kolsch היא בירה המיוצרת בעיר קלן ורק שם, בדומה ליין שמפניה במחוז שמפיין.

בבלגיה יש את מספר המותגים המיוצרים במדינה הגבוה ביותר בעולם, מעל ל- 700 סוגי בירה שונים, בבירות בבלגיה שמים מהכל, החל בכוסברה וכלה בקליפות תפוז.

עמיר פרי - מלווה ומדריך טיולים בחו"ל